היחמור הפרסי בנחל כזיו

בעלי-חיים רבים מצאו מקלט בתנאים הנוחים של שמורת נחל כזיב. אחד היפים שבהם, היחמור הפרסי, היה גם הוא חלק בלתי נפרד מהנוף. אבל ציד בקנה מידה נרחב וצמצום בתי הגידול שבהם התקיים בגליל, כמו במקומות אחרים במזרח התיכון, גרמו להכחדתו. רק בדרך נס הצליחה רשות הטבע והגנים לאושש את אוכלוסייתו של בעל-החיים היפהפה הזה, ולהשיבו בחזרה אל הטבע, אל שמורת נחל כזיב.

צפייה ביחמורים

במשך שעות היום שוהים היחמורים, בדרך כלל, בסבך החורש. הם מגיחים החוצה בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות בין הערביים, כדי לרעות בשטחים הפתוחים. אלה הן השעות המומלצות לצפייה ביחמורים בשטח.

הסיכוי הרב ביותר לצפייה ביחמורים קיים בדרכים החוצות את פארק גורן: דרך הכניסה לפארק מאזור גורן; הדרך שליד מצפה מונפורט; אזור חניון הזיתים והחלק המזרחי של הפארק. יש סיכוי לצפות ביחמורים גם בהמשך הדרך החוצה את החורש לגרנות הגליל. מקום מומלץ נוסף הוא אזור מכלאת האקלום, סמוך לעין טמיר (למרגלות תצפית חניון זיתים). "שביל יריב", המסומן בצבע כחול, יורד מחניון הזיתים לעין טמיר (20 דקות במורד, 30 דקות במעלה), ועובר בסמוך למכלאת האקלום.

ניתן לרדת לנחל בשני שבילים נוספים: שביל בצבע אדום היורד ממצפה מונפור למרגלות מבצר מונפור; שביל בצבע שחור, היורד מהדרך המקשרת בין מצפה מונפור לחניון הזיתים.

סיור בשמורת נחל כזיב ובשבילי פארק גורן אינו ערובה לצפייה ביחמורים, אך הוא תמיד עניין מהנה. אם לא הצלחתם הפעם, אולי תצליחו בפעם הבאה…

בין אם התמזל מזלכם לראות יחמור ובין אם לא, בשורות הבאות תוכלו למצוא מידע רב על בעל-חיים מיוחד זה.

היחמור הפרסי

בחזרה מן האבדון

היחמור הפרסי (Dama mesopotamica) הוא אחד ממיני האיילים. שמו העברי נגזר מצבע פרוות הקיץ האדמדמה שלו. חמר היא מילה עברית עתיקה שפירושה יין, ומשל לצבע אדום. בעבר היה היחמור הפרסי נפוץ במרחב שבין אירן לארץ ישראל. שמו אף נזכר במקרא ברשימת בעלי-החיים הטהורים המותרים לאכילה: "אייל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר" (דברים יד ה).

היחמור ניצוד במהלך ההיסטוריה ללא רחמים. במחצית הראשונה של המאה העשרים הוא נחשב לבעל-חיים שנכחד לגמרי מן העולם. אולם בשנת 1956 התגלתה במקרה אוכלוסייה קטנה של יחמורים, כשני תריסרים במספר, שמצאו איכשהו מקלט בין העצים שצמחו בגדות הנהרות דז וקרחה, שבדרום מערב אירן. הבשורה הדהימה את אנשי שמירת הטבע בעולם, והם התגייסו להצלת היחמור מאבדון. זוג יחמורים שנלכד באירן והועבר לגן חיות בגרמניה, היווה בסיס לגרעין רבייה בשבי.

בשנת 1978 הצטרפה רשות הטבע והגנים למאמץ הבינלאומי, והקימה בשמורת טבע חי-בר כרמל גרעין רבייה של היחמור הפרסי. "מייסדי" גרעין הרבייה היו שני זכרים שהובאו מגן חיות בגרמניה, וארבע נקבות שהובאו מאירן. היחמורים מאירן עלו ארצה לאחר מסע הרפתקאות יוצא דופן, ביוזמתו ובתכנונו של אברהם יפה  - המנכ"ל הראשון של רשות שמורות הטבע, שהתרחש בימי המהומה של ראשית המהפכה האסלאמית. מייק וון חרייבנברוק, שהיה אחראי על שמורת החי-בר יוטבתה באותם ימים, גילה תושייה רבה והוביל את היחמורים מאזור הים הכספי לטהרן, כשהוא נעזר בנספח הצבאי דאז תת אלוף יצחק שגב, ומצרף אותם ברגע האחרון למטוס אל-על האחרון שיצא לישראל.

גרעין הרבייה התפתח היטב ויחמורים אלה העמידו צאצאים לרוב. בשנת 1995 שכנו בחי-בר כרמל יותר מ150- פרטים. זה היה העדר הגדול בעולם של יחמור פרסי, והבסיס למבצע ההשבה של בעל-חיים זה לטבע. הצלחת המבצע, שכולנו מקווים כי יצליח, הוא אולי הסיכוי האחרון של היחמור הפרסי לשוב ולהיות חיית בר.  

 

בדרך אל הטבע

השבה של בעל-חיים לטבע היא עניין מורכב. בעולם נעשו מאות מבצעים מסוג זה, אך לפחות מחציתם נכשלו. ראשית חכמה צריך למצוא מקום מתאים. רשות הטבע והגנים בחרה בשמורת נחל כזיו בזכות נתוניו הטבעיים: שפע צמחייה, מעיינות ואזור המוגדר כשמורה, שבו מתנהל פיקוח על שמירת ערכי הטבע. 

השלב הבא הוא הקמתה של מכלאת א

קלום בשטח ההשבה. ליד עין טמיר הוקמה מכלאה מגודרת המקיפה שטח טבעי בן 110 דונם. פעמיים בשנה, מאז מאי 1996, מעבירים לכאן מהחי-בר כ-12 יחמורים בכל פעם. במכלאה היחמורים מוגנים מפני טורפים, והם ניזונים רק מהצומח הטבעי כחלק מהסתגלותם לחופש. מתקופה זו ואיילך ננקטת מדיניות של התערבות מזערית ככל האפשר בחייהם. התצפיות ביחמורים מתבצעות ממרחק רב, תוך הימנעות ממגע ישיר אתם.

אחרי תקופת אקלום הנמשכת כמה חודשים משחררים את היחמורים לחופשי. לאחר השחרור עוקבים אחריהם באופן שוטף בעזרת משדרים רדיוטלמטריים המוצמדים לכל הנקבות ולחלק מהזכרים הבוגרים. אם תראו אדם הניצב בקצה מצוק בגליל ואנטנה ומקלט המשמיע רחשים בידו – כנראה התמזל מזלכם לצפות במעקב אחר יחמורים.

כיום (ראשית שנת 2003), לאחר מספר מחזורים של שחרור, משוטטים בנחל כזיב ובסביבתו יותר ממאה יחמורים. זהו העדר הגדול ביותר של יחמור פרסי החי בטבע. בינתיים נראה כי היחמורים התאקלמו היטב, ועדות לכך הם העופרים שנולדו בטבע. עם זאת, עדיין אי-אפשר לברך על המוגמר. המדד האמיתי להצלחת ההשבה יהיה הישרדות האוכלוסייה לאורך זמן.

אורח החיים של היחמור הפרסי

אביב. עונת ההמלטות – באביב עוטים היחמורים פרווה בצבע רקע חום -אדמדם, מנוקדת בכתמים לבנים קטנים. קרני היחמורים, שרק הזכרים נושאים אותן, צומחות בקצב נמרץ. הקרניים עטופות ברקמה קטיפתית המספקת את חומרי ההזנה הדרושים לצמיחתן.

הנקבות שרויות בסוף תקופת ההיריון, הנמשך כשמונה וחצי חודשים. זו העונה שבה הן מחפשות מקומות מסתור כדי להמליט בהם את העופרים שלהן. בימים הראשונים לאחר ההמלטה, העופר שוכב כשהוא חבוי בסבך. מדי פעם בפעם מגיעה האם להיניק אותו. אם במקרה נתקלתם בעופר עזוב לכאורה, אל תדאגו לשלומו. אמו לא זנחה אותו. אל תגעו בו! כל נגיעה בו עלולה לגרום לאם שלא להתקרב אליו עוד, ובכך לחרוץ את גורלו של העופר למוות.

לאחר שהעופר גדל מעט, מצטרף לאמו לסיורים בשטח. בחודשי האביב והקיץ ניתן להבחין לעתים בעופרים היוצאים מהסבך ועוקבים אחר אמותיהם.

סוף הקיץ, סתיו; עונת הייחום - הזכרים משוטטים ומפגינים את סגולותיהם הגופניות. צווארם נפוח וקרניהם המסועפות מגיעות לשיא גודלן. הם פונים לנקבות מיוחמות, אותן הם מאתרים באמצעות חוש הריח, משמיעים קולות נהמה עמוקים ומגרשים מסביבתם זכרים אחרים. כששני זכרים בוגרים נפגשים ליד נקבה מיוחמת, עלול להתלקח ביניהם קרב חריף. קרניים מתנגשות בקרניים עד שאחד הזכרים "מודה" שנוצח - ומתרחק מהאזור.

חורף; השרת קרניים - עם בוא החורף והתקררות האוויר, מגדלים היחמורים פרווה ארוכה בצבע אפור. הקרניים נושרות. לעתים מוצאים קרניים סמוך לגזעים שבהם התחככו הזכרים כדי לזרז את תהליך ההשרה. זמן קצר לאחר שהקרניים נשרו, מתחילות לצמוח קרניים חדשות במקומן. קרני האיילים, והיחמור אינו יוצא מן הכלל בעניין זה, בנויות מחומר גרמי (עצם). הקרניים מסתעפות לסעיפים צדדיים. כל שנה, כשהקרניים צומחות מחדש, הן מגדילות את מספר הסעיפים, ועל כן משמש נתון זה כמדד לגילו של האייל הנושא אותן. אם מצאתם קרניים בשטח, השאירו אותן במקומן; אסור להוציאן מתחום שמורת הטבע!

לעומת בני משפחת האיילים, קרני הצבי, היעל, העז ושאר בני משפחת הפריים, בנויות מחומר קרני על גבי עצם. אותה קרן חלולה משמשת לבניית שופרות. הן יושבות על בליטות גרמיות של עצם המצח ואינן נושרות.